פסק-דין בתיק ת"ק 24780-03-12

בפני תביעת התובעים לפיצוי כספי בגין פריצה אשר אירעה לביתם ביום 24.09.09 במהלכה נגנבו כרטיסי אשראי ומיד בסמוך לאחר מכן נמשכו מחשבונותיהם ע"י הנתבעים , באמצעות משיכה ממכשירי בנקט , סכומי כסף במזומן המסתכמים לטענתם בסך- 13,124 ש"ח.

הנתבעים מודים בכתב ההגנה מטעמם , במשיכת הכספים כאמור, אלא שלטענתם נמשך על ידם סך- 7,262 ש"ח בלבד ולראיה צירפו לכתב ההגנה מטעמם העתק גמר דין בעניינו של הנתבע 1 וכן העתק כתב אישום מתוקו בעניין ת"פ 1179/09 , בו צוינו מועדי משיכות הכספים וסכומם , המסתכמים בסכום הנטען על ידם.

התובעים צירפו בתגובה , במסגרת תשובה לכתב ההגנה, את העתק דפי החיוב בשלושת חשבונות הבנק מהם משכו הנתבעים כספים ( סומנו ת/1, ת/2, ת/3 ) עת לדבריהם נשלחו ע"י ב"כ התביעה לבנק לצורך המצאת אישורים בדבר סכומי המשיכה ומועדן לצורך הגשת כתב האישום וכך נעשה על ידם.

בנוסף הצהירו התובעים כי לא הושבו לידם הכספים שנמשכו מחשבונותיהם על ידי חברות כרטיסי האשראי.

לצורך הכרעה עיין בית המשפט  בפרוטוקול הדיון בת"פ 1179/09 וכן בכתב האישום המתוקן, בגמר הדין בעניינו של הנתבע 1 לפיו הודה בביצוע העבירה וכן בגזר הדין המרשיע בעניינו של הנתבע 2 .

מתוך הדברים וכן השוואת מוצגי התובעים אל מול נתוני מועדי משיכת הכספים וסכומם , כפי האמור בכתב האישום המתוקן , עולה כי קיים מתאם מלא בין כתב האישום כאמור לבין הנתונים האמורים   במוצגים ת/1 ו- ת/2 , הן ביחס לסכומים והן ביחס לשעות המשיכה.

עולה מכך כי סכומי המשיכה האמורים במוצג ת/3 , לא נכללו בכתב האישום  שסכומם הכולל , סך- 5,860 ש"ח . סכום זה הינו הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים.

לטענת הנתבעים מתקיימת כפילות בין המשיכות המצוינות במוצגים ת/1 ו-ת/2  אל מול המשיכות אשר פורטו מוצג ת/3 וכן מפנים לכך כי במוצג ת/3 נרשמה פעולת משיכה בסכום 1,000 ש"ח מיום 24.09.09  אשר אינה משיכה במזומן בדומה לכל יתר פעולות המשיכה ולפיכך אין לחייבם בגינה.

ככלל קובע סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש ] תשל"א- 1971 כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם , ככל שהמורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע , הינו בעל דין בהליך האזרחי.

בסעיף 42ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש ] תשל"א- 1971  נקבע כי משהוגשה ראיה כאמור, לא יהא רשאי המורשע או חליפו להביא ראיה לסתור את האמור .

במקרה דנן אמנם לא הורשע הנתבע 1 במסגרת גמר הדין בעניינו , אולם בדומה לנתבע 2 הודה אף הוא במעשה וכן הודה בכתב הגנתו בהליך שבפני בחלק מסכום התביעה כפי שצוין לעיל ואך הועלתה המחלוקת ביחס ליתרת הסכום.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם , לרבות המוצגים שצורפו וכן עיינתי במסמכי ת"פ 1179/09 בעניינם של הנתבעים , הגעתי לידי מסקנה כי אין מניעה בידי התובעים להוכיח בהליך האזרחי סכומי משיכה גבוהים יותר מאלה האמורים בהכרעת הדין ובגזר הדין , לרבות גמר הדין בעניינם שכן משהודו הנתבעים בהליך הפלילי בעובדות כתב האישום המתוקן לא נשמעו ראיות לעניין עצם סכומי המשיכה . 

לדברי התובעת אין לטעות בכך כי במוצגים ת/1 ו- ת/2 , מדובר בשני חשבונות שונים , הגם כי מדובר באותו בנק וכי מדובר בתנועות משיכה שאינן זהות .

לאחר ששקלתי את דברי הצדדים סבורני כי התובעים הוכיחו אף את  משיכת הכספים  נשוא מוצג ת/3  , למעט משיכת סך- 1,000 ש"ח בגין תנועה מס' 14032 , בגינה הנני מקבל את טענת הנתבעים כי לא בוצעה על ידם בהינתן כי אין מדובר בפעולת משיכת מזומן מבנקט , בדומה לכלל יתר פעולות המשיכה אשר בוצעו על ידם. 

לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כי הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים בנוסף לסכום בו הודו בסך- 7,262 ש"ח אף ביתרת הסכום השנוי במחלוקת בסך-  5,680 ש"ח בהפחתת סך- 1,000 ש"ח - בגין משיכה מיום 24.09.09 , פעולה מס' 14032 , כך שישולם לתובעים על ידם                סך- 11,942  ש"ח. 

באשר לטענת התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש כתוצאה ממשיכת הכספים על ידי הנתבעים מחשבונותיהם וחסרון הכיס אשר סבלו מכך, סבורני כי יש מקום לקבל טענה זו ולפיכך הנני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בסך- 2,000 ש"ח .

סה"כ ישלמו הנתבעים לידי התובעים , ביחד ולחוד, סך- 13,942 ש"ח כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד הגשת התובענה , ביום 14.04.12 ועד למועד התשלום בפועל , בצירוף הוצאות משפט בסך- 200 ש"ח ואף סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע , בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים.